דו"ח מחלקת המדינה האמריקאית בנושא חופש דת ממקם את ישראל במקום ה-30 מהסוף. בישראל אמנם לא רודפים דתות, אבל מפלים בצורה קשה נשים ומיעוטים. מה שהאמריקאים עוד לא הבינו זה שבעוד עשר שנים כולנו נתגעגע לדו"ח הזה, כי יהיה הרבה יותר גרוע
אין ספק, הסיפור המביך ביותר בדו"ח משרד החוץ האמריקאי בנושא חופש הדת בישראל הוא סיפור קטן, כמעט קטנטן. מסופר שם שבישראל אפשר להתחתן רק באמצעות הרבנות האורתודוכסית ושגם חילונים חייבים לקבל יעוץ נישואים מיועצים של הרבנות.
היועצים האלה מצויידים בחוברת שמשווה את הנשים לחימר ומנחה את הבעלים "לעצב אותן כרצונם". הבעל גם מונחה לא להפוך לחסר חוט שדרה ולא לסבול התנהגות חסרת כבוד מצד האישה. "אם היא נוהגת בחוסר כבוד, אסור לך להכנע. מותר לך לכעוס ולהפסיק לדבר איתה עד שתכיר בטעותה".הבעל גם מצווה להחמיא לאשיתו על בסיס קבוע "גם אם זה שקר", בגלל ש"אישה שאין מחמיאים לה היא כמו דג מחוץ למים" (קישור לתרגום לעיברית של קטעים מהדו"ח).
וכך נותר לקורא האמריקאי רק לתהות האם במדינה האקזוטית הזאת מעבר לים הנשים הן יותר חימר או יותר דג מחוץ למים? והאם יכול להיות שזו הדמוקרטיה המפורסמת היחידה במזרח התיכון שארצות הברית משקיעה בה מדי שנה מליארדים?
הדו"ח האמריקאי הוא סוג של מראה שמבהירה לנו כמה המצב אצלנו תמהוני. אנחנו כל כך רגילים לכך שיש פה 310 אלף שיש שאינם יכולים להתחתן (כי אנחנו מגדירים אותם "חסרי דת"), עד שאנחנו שוכחים כמה המצב הזה הזוי. אנחנו כל כך רגילים לכך שיש פה אלפי עגונות שכלואות שנים ארוכות בתוך נישואים נוראים, שאנחנו לא מבינים כמה פרימטיבי, אלים ואכזרי המצב הזה.
אין ספק, אחת השאלות הבאמת מעניינות היא איפה אנחנו יחסית לעולם. התשובה המאד עצובה היא שאנחנו בין 30 המדינות הבעייתיות שמוזכרות בהרחבה גם בתקציר המנהלים של הדו"ח. אנחנו מופיעים בתקציר המכובד הזה לצד מדינות שידועות בכל העולם בסובלנותן, כמו איראן, עירק ואפגניסטן.
טוב, כולנו יודעים שאנחנו לא אפגניסטן. אז איפה אנחנו באמת? בניגוד למדינות שרודפות דתות אחרות, אנחנו שייכים לקבוצה שרק מפלה בעקביות דתות, זרמים ומיעוטים אבל לא רודפת אותם. זה ממקם אותנו לצד מדינות כמו רוסיה או טורקיה, והאמת? גם זה לא כבוד גדול. אין עוד דמוקרטיה מערבית כזו.
אנחנו מזדעזעים כשמתברר לנו שאנחנו מדורגים במקום ה-30 בעולם מלמעלה בדרוג השחיתות העולמי אבל בתחום חופש הדת אנחנו בסביבות המקום ה-30 בעולם מלמטה. אתם יודעים מה? יכול להיות שהאמריקאים הבליטו אותנו כי אנחנו מדינה סלבריטאית אז אולי אנחנו לא 30 מהסוף אלא 40 או 50. יש מישהו שזה מנחם אותו?
20% מתושבי ישראל משתייכים לדתות אחרות, אבל רק 4% מתקציבי הדת מועברים אליהן. ככה זה פה. אנחנו מדינה יהודית, וגוי שלא מוצא חן בעיניו יכול ללכת. שיגיד תודה שאנחנו לא עושים לו פוגרומים כמו שעשו לאשכנזים ברוסיה.
על פי החוק המקומות הקדושים לכל הדתות זכאים להגנה, אבל לשם כך יש להכריז עליהם כמקומות קדושים. ואכן ישראל הכריזה על 137 מקומות קדושים. כולם, כמה לא מפתיע קדושים ליהודים. לידיעת הממשלה: הדת היהודית אף פעם לא עבדה עצים ואבנים, ואנחנו לא צריכים כל כך הרבה מקומות קדושים. באמת אפשר להעביר כמה לגויים.
אחת המסקנות הברורות העולות מהדו"ח היא שהכפיה הדתית היא בין היתר ואולי בראש ובראשונה אמצעי לרדיפת נשים. הדו"ח מספר לכל העולם שבישראל יש אוטובוסים ששבהם נשים שמסרובת לשבת מאחור צפויות להטרדות ולתקיפות אלימות. הוא גם מספר שבירושלים יש איזורים שבהם תוקפים נשים שהולכות בלבוש שאינו צנוע מספיק לדעת שומרי הצניעות. לעיתים אף שופכים עליהן חומצה.
הדו"ח האמריקאי מאד מקיף. הוא מתייחס בהרחבה לכל התרגילים שבאמצעותם ממשיכה המערכת הפוליטית לממן את מערכת החינוך החרדית לבנים, למרות שאינה מלמדת מתמטיקה, אנגלית ומדעים. הוא אפילו סוקר את העליה הדרמטית במספר תלמידי הישיבות המשתמטים משירות צבאי.
ובכל זאת הוא סובל מאותה בעיה שממנה סובלת דעת הקהל הישראלית: חוסר ההבנה שהמצב הנוכחי, גרוע ככל שיהיה, הוא רק ההקדמה, ואם לא נעשה משהו ומהר, בעוד עשר שנים יהיה הרבה יותר גרוע.
בעוד עשר שנים, רבע ממחזור הגיוס ישתמטו בישיבות. מדינה שמאפשרת את זה היא מדינה שמסכנת את עתידה. בעוד 15 שנה בשליש ממערכת החינוך היהודית לא ילמדו לימודים כלליים. מדינה שמממנת חינוך כזה היא מדינה שהורסת בהתלהבות את כלכלתה. התרחבות הכפיה הדתית, החקיקה הדתית וההתנכלויות האלימות נגד נשים יהיו רק תוצרי לואי.
עקיבא אלדר מדווח ב"הארץ": ישראל קיבלה בלתי מספיק בסובלנות
עוד באותו עניין: מנהלי החשבונות של אלוהים
לקבלת עדכונים קבועים לבלוג: m.kashrut@gmail.com
ראש ישיבת איתרי בבית צפאפה בירושלים הרב מרדכי אליפנט נפטר השבוע. אליפנט היה הקורבן המרכזי של פרשת איתרי, סיפור שחשפתי בקיץ 1999. במסמכים שהגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים טען אלפנט כי מהישיבה שבראשותו נעלמו עשרות מליוני שקלים. עוד נטען שיו"ר ש"ס אז אריה דרעי ניסה לשכנע את אליפנט לשתוק במטרה "להעבירו מן הפח אל הפחת ולסתום את פיו בפרשת הכספים". דרעי טען בתגובה שבסך הכל ניסה להשכין שלום. החקירות שערכו המשטרה ורשם העמותות באיתרי לא הביאו להבנה אמיתית של התעלומה האם ולאן נעלם הכסף של איתרי ולמה הוא שימש. יכול להיות שכבר אף פעם לא נדע.
. 
