כותרות TheMarker >
    ';
    0

    אומנות החקירה הנגדית בבתי המשפט

    3 תגובות   יום חמישי, 23/1/14, 00:15

    ישנן דרכים רבות וסגנונות שונים לניהול חקירה נגדית באולם בית המשפט; אין סוף ספרים נכתבו בנושא, חלקם ספרי הדרכה, שמתיימרים לתת כלים אופרטיביים "כיצד לחקור נגדית". בעיניי, כמו באומניות האחרות, הכול בסופו של דבר מסכם בכישרון טבעי ובמיומנות שנרכשת עם הזמן. ניתן לחלק זאת דיכוטומית: או שיש לעורך-דין את המיומנות והכישרון, או שאין לו אותם. קשה מאוד ליצור יש מאין.

     

    מי שהמחיש זאת בצורה היפה ביותר לטעמי היה הסנגור, ולאחר מכן, השופט, האגדי, סמואל ס. לייבוביץ. הדברים תועדו בספרו בעל הניחוח הביוגראפי של קוונטין ריינהולדס: "בית-המשפט". לייבוביץ סיפר כי לאחר שסיים את ההסמכה לעריכת דין, הציעו לו "פרקליטים מנוסים ומלאי כוונות טובות לפקוד את אולמות המשפט ולצפות בפרקליטים ותיקים בפעולה".

     

    ריינהולדס כתב כי לייבוביץ הבין מיד שמדובר בעצת אחיתופל שאין בה כל תועלת, שכן, לדבריו "אי אפשר ללמוד לייצג נאשמים מצפייה באחרים, ממש כשם שאי-אפשר ללמוד לנגן בכינור מהאזנה לנגינתו של יאשה חפץ"[1].

     

    לייבוביץ התחיל את דרכו בעולם המשפט בעשור השני של המאה הקודמת, ואם היו הדברים נאמרים היום, אולי היינו מדברים על "לנגן בצ'לו" ו"האזנה ליו-יו מא". זה בעיניי המשל המושלם להמחשת העניין; שמעתי באיזשהו מקום משל על אותו עיקרון, שבו נאמר כי ללמד מישהו איך לחקור נגדית, זה כמו לגשת לפאברוטי ולבקש ממנו: "למד אותי לשיר כמוך".

     

    בשעות הרבות שביליתי באולמות בית המשפט, ראיתי לא אחת עורכי דין שמנהלים חקירות נגדיות ארוכות ומתישות; לא תמיד הדבר משרת בהכרח את טובת העניין (אלא אם כן מדובר בטקטיקה מכוונת של התשה), ולעיתים דווקא חקירה נגדית קצרה, טובה ואפקטיבית, עדיפה על זו הנמרחת ללא תכלית. לשיטתי, גם בכך, ניתן לזהות את הכישרון הטבעי, והניסיון שבאים לידי ביטוי ביכולת של העורך-דין, לדעת למצות את החקירה בזמן הנכון, ולהוציא מהעד את הדרוש, בלי למלא מספר דו-ספרתי של דפי פרוטוקול.

    שופט בית המשפט העליון, חיים ה' כהן (שגם בנוגע אליו ניתן לומר שהיה ל"אגדה עוד בחייו"), סיפר, בדברי ההספד לעו"ד ארין שאול שומרון, מי שהיה פרקליט המדינה השני, ומאוחר יותר סנגור פרטי מוערך, כי כישרונו הגדול התבטא בכך ש"היה מקצר וחסכן מאוד בטענותיו".

     

    השופט כהן, הטעים על כך והוסיף כי עו"ד שומרון "ידע לחדול מטיעון שלא היה בו כדי לשכנע, ומעולם לא חזר על עצמו. וכשם שהיה טוען בחסד, כן היה חוקר בחסד: הוא ידע לרכוש לו את אימונו של הנחקר על-ידי עמידתו השקטה והמנומסת, כאילו חס על זמנו של הנחקר ועל טרדתו[...]. ואומנם עמוד אחד של פרוטוקול חקירה על ידי שומרון שקול היה כנגד מאה עמודי פרוטוקול של חקירה בידי עורך-דין אחר" (הדגש אינו במקור – א.ב)[2]

     

    לעתים באומנות הזאת, בניגוד לקלישאה הידועה, דווקא הדרך הקצרה היא הטובה ביותר.

     

    הקולנוע והטלוויזיה משופעים בסצנות של חקירה נגדית; בדרך כלל, קורה שם משהו דרמטי, והעד לא אחת "מתפרק" בחקירה.

     

    הסצנה האהובה ביותר עלי, היא מתוך הסרט "בחורים טובים" ( A Few Good Men) שם מגן הסנגור (בגילומו של תום קרוז) בבית הדין הצבאי האמריקני, על שני חיילי מארינס, שהועמדו לדין באשמת גרימת מותו של חייל אחר. כל זאת, בעת מילוי פקודה של הדרגים הגבוהים במחנה, לבצע "קוד רד" במטרה "לחנכו מחדש". עקב מום נדיר בלבו מת אותו חייל.

     

    כאן בסצנה, נחקר נגדית מפקד המחנה, בגילומו של ג'ק ניקלוסון, באחד מרגעים הגדולים ביותר בקולנוע, שזה גם הקטע העוצמתי ביותר בסרט כולו:

     

    http://youtu.be/8hGvQtumNAY 

     

    כפי שציינתי, לא ניתן ללמוד מכך איך להשתכלל באומנות החקירה הנגדית, אך זו בהחלט סצנה מעוררת השראה.

     

     

     

    עו"ד אדיר בנימיני

    --------------------------------------

    [1] קוונטין ריינולדס, בית המשפט-סיפורו של הפרקליט סמואל ס. לייבוביץ (תל-אביב אריה ניר), 2005, עמ' 44

    [2] חיים כהן מבחר כתבים (הוצאת בורסי) תשנ"ב עמ' 433

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/1/14 00:00:
      מר כורך, השתדלתי להתבטא במתינות, אבל למען הסר ספק, הרי שהמסר העיקרי הוא, אם לתמצת אותו למשפט אחד (וגם על דרך המשל), שלא כל אחד יכול להגיע ולהתחרות בגמר ריצת המאה מטר באולימפידיה, ולא משנה כמה שהוא יתאמן וינסה להשתכלל לשם כך... אריאל, אכן, ספר זה תורגם לעברית פעמים בהפרש של כחמישים שנה.
        23/1/14 16:40:
      למעשה לא אמרת דבר. אבל מסכים שמהיום כולנו נחקור בקיצור ולענין.
        23/1/14 11:16:

      כשקראתי אני את הספר, בסוף שנות החמישים - היה שמו בעברית "בית דין".
      רק כשהגעתי ללמוד משפטים - התחיל התרגום הזה להפריע לי. 

      ארכיון

      פרופיל

      caravaggio30
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין